אחד מכל חמישה פנסיונרים בארה"ב התחרט וחזר לעבוד / פאולה ספאן, ניו יורק טיימס 21/4/2018

תאריך:26/4/18

סו אלן קינג סימנה בעיגול את התאריך "8 במארס, 2015 " ביומנה: יום יציאתה לגמלאות. 38 שניםהיא עבדה כאחות טיפול נמרץ וכמרצה באוניברסיטת פלורידה לבריאות בעיר ג'קסונוויל. היא היתה כה ותיקה עד כי עמיתיה בבית החולים נהגו להתלוצץ על כך שהיא היתה עדה להנחת היסודות של הבניין (מה שנכון, אגב). כאשר התקרב התאריך המיוחל החל גם פסטיבל הפרידה ממנה: מסיבות במחלקות שבהן עבדה, ארוחת ערב לכבודה ושלל מתנות, כולל תמונה ממוסגרת שעליה חתמו עמיתיה.

זהו, כשהיא בת 66 ( גיל הפרישה המקנה זכויות מלאות בביטוח הלאומי), הרגישה קינג כי היא מוכנה להתחיל בחייה כפנסיונרית לצד בעלה שפרש לפניה. כשהעתיד הכלכלי מובטח בעזרת חסכונות, ולאחר שסיימו לשלם את המשכנתה על דירתם בת ארבעת החדרים, יצאו הזוג לחופשה בת שבוע בעיירת נופש, חופש מקדים לחופש הגדול.

אך החופש הזה היה קצר מהצפוי, שלושה חודשים בלבד. "עשיתי את כל ההכנות, חוץ מלחשוב איך ייראו החיים שלי", אומרת קינג. בילוי ימיה בסידור של מתכונים ותמונות ובארוחות צהריים עם חברות התברר כפחות מעניין משצפתה. לכן, כאשר האחות שהחליפה את קינג בעבודה יצאה לחופשת לידה, היא עטה על ההזדמנות לחזור לבית החולים. מאז היא שם, במשרה חלקית, שתואמת את צרכיה.

קינג מתארת עצמה כ"גמלאית כושלת", אך מתברר כי אינה היחידה, רחוק מכך. בדיקה שערכה ב–2010 ד"ר ניקול מייסטאס, כלכלנית מבית הספר לרפואה בהרווארד, העלתה כי יותר מרבע מהגמלאים חוזרים מאוחר יותר לעבודה. סקר עדכני יותר שפירסם ב–2017 מכון המחקר האמריקאי ראנד גילה כי קרוב ל–%40 מהעובדים בני 65 ומעלה הנמצאים בשוק העבודה פרשו בשלב כלשהו בעבר — וחזרו. "אנחנו מוצאים ראיות ברורות לכך שהיציאה לגמלאות היא כיום דבר נזיל", אומרת ד"ר קתלין מולן, כלכלנית ממכון ראנד, ואחת ממחברות "הסקר על תנאי עבודה בארה"ב" שנערך על ידו. "אנשים נוהגים פחות לפי התוכנית המקובלת, שמשמעה עבודה עד גיל מסוים, יציאה לגמלאות, טיולים בעולם", היא אומרת. "אנשים מאריכים את הקריירה שלהם".

ניתוח נתונים של "הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה" (BLS ), שערך מרכז המחקר פיו, תומך בממצא הזה. המרכז דיווח כי יש עלייה מתמדת בשיעור האמריקאים בני יותר מ–65 שעובדים — במשרה מלאה או חלקית — מ– % 8.12 בשנת 2000 ל– % 8.18 ב–2016 . יותר ממחציתם עובדים במשרה מלאה.

וייתכן שגם נתון זה לא נותן את התמונה המלאה. "שאלנו אנשים בני יותר מ–50 שלא עבדו, או עבודה, אם הם היו חוזרים לעבוד אילו נקרתה בפניהם הזדמנות מתאימה", אומרת מולן. "כמחציתם השיבו בחיוב".

מדוע אנשים חוזרים לעבודה? אף כי היעדר חסכונות, הצורך בהכנסה נוספת או הזדקקות לטיפול רפואי יקר מניע חלק מהגמלאים לשוב לעבודה, התשובה לא נמצאת רק בחשבון הבנק. "זה נראה כמו צעד שאנשים עושים בכוונה, ולא כמו תגובה של 'אוי אלוהים, נגמר לי הכסף, אני חייב לחזור לעבודה'", אומרת מייסטאס, שבדקה נתונים ממחקר הבריאות והגמלאות הארצי. "זה נעשה בדרך כלל מתוך בחירה".

לדבריה, האפשרות לבחור לחזור לעבודה נובעת בין היתר מהארכת תוחלת החיים, מהשיפור בבריאות ומכך שכיום מקצועות רבים תובעים פחות מאמץ גופני מבעבר. אך יש עוד סיבה. "מוטיבים שחוזרים על עצמם בשיחות עם אנשים הם הרצון לחוש תחושה של תכלית בחיים, והרצון להשתמש במוח", אומרת מייסטאס ומוסיפה: "עוד רכיב מרכזי הוא מעורבות חברתית".

דוגמה לכך היא תאנה כריסטיאן, המתגוררת באוקלנד שבקליפורניה. משך שנים עבדה כעובדת סוציאלית בשירות למען הילד, עד שפרשה בגיל 63 .היא לא יכלה עוד לעומס. "העבודה הרגה אותי", הסבירה. אך אחרי היציאה לגמלאות, התקשתה להתמודד עם הריק והבדידות. תחילה היא היא האמינה שעם הזמן תתרגל למצבה החדש ובמשך 18 חודשים עסקה בגינון, רכבה על אופניים, לקחה קורסים בקדרות ובסריגה ופקדה את המרכז לגיל השלישי. שיחה אקראית שקיימה במקום באחד הימים, שינתה את חייה, שוב — היא חזרה לשוק העבודה. "העבודה הסוציאלית היתה ממש חסרה לי", אמרה, "זה הכה בי כברק, זה מי שאני". היא מצאה עבודה באחד המרכזים הרפואיים בסביבה, בימים שני ושישי. תנאים נוחים. "יומיים בשבוע זה לא ממש עבודה", ציינה כריסטיאן, היום בת 66" ,זו תרומה לחיי".

רוב אלה שפרשו וחזרו לעבודה אמרו לחוקרים שהם תכננו זמן רב קודם לכן לחזור לכוח העבודה. עם זאת, בקרב מי שהתכוונו להישאר בגמלאות ושינו את דעתם מאוחר יותר, מייסטאס זיהתה תת־קבוצה שעברה תהליך של "שחיקה והתאוששות".

"יש אנשים שנתונים בעבודה שלהם תחת הרבה מתח, לחצים ותביעות גופניות", הסבירה. "האינטראקציות שלהם עם אנשים בעבודה הן לפעמים קשות או עוינות". לדבריה, אחרי פסק זמן שמאפשר להם להשתקם, הם יכולים למצוא עבודה שמתאימה להם יותר. על עוינות בעבודה יכולה לספר גם מישל וולאס, מברומפילד שבקולורדו. אחרי עשרות שנים בתחום הטלקומיניקציה, היא אומרת, היא פרשה בפתאומיות ממיזם ניהולי ב–2013 ,כשסביבת העבודה שלה הפכה כאוטית ועוינת. או אז החליטה לעזוב כשברשותה די חסכונות שייתנו לה ביטחון כלכלי.

אך השינוי היה קיצוני מדי עבורה. "בלי עבודה הרגשתי שאני צפה באוקיינוס", היא אומרת. חבריה הבחינו שהיא מתחילה להסתגר והרופא שלה הגדיל את מינון נוגדי הדיכאון שקיבלה. אך הפתרון לא נמצא בכדורים. ב–2015 היא החלה לעבוד במשרה חלקית בחברה התומכת במחקר ממשלתי. היום, בגיל 69 ,היא כבר לא מעוניינת לפרוש. "כל עוד ירצו בשירותיי, יהיה לי הרבה לתרום".

חוקרים מציינים כי לעובדים מבוגרים יותר יש צרכים שונים מאלה של צעירים. "צעירים זקוקים למשכורת", אומרת מולן. "מבוגרים מחפשים יותר עצמאות ושליטה בקצב העבודה. פחות מעניינות אותם זכויות סוציאליות או הטבות. הם מסוגלים לחשוב על היבטים רחבים יותר, למשל האם העבודה בעלת משמעות ומעניינת".

לצד העניין המחודש, חזרה לעבודה עשויה לכלול בחובה גם לא מעט אתגרים, בעיקר בכל האמור במשרות הכוללות גם מלאכות רפטטיביות או כאלה שמחייבות מאמץ גופני קרוב לזה שאליו נדרשים צעירים שנאלצים. במקרים כאלה, דיווחו מבוגרים כי התמיכה ושיתוף הפעולהשהם מקבלים מהמעבידים שלהם פחותים בהשוואה לעמיתיהם.

גם  למעמד ולהשכלה יש חשיבות. "אנשים עם פחות השכלה מבצעים תפקידים תובעניים יותר", אומרת מייסטאס. ולראיה, בעוד ש–%60 מהמבוגרים שלמדו בקולג' ופרשו לגמלאות אמרו, לפי הסקר של ראנד כי הם מעוניינים לשוב לעבודה אם ימצאו משרה מתאימה — רק %40 מאלה שאינם בוגרי קולג' הביעו רצון דומה.

קינג למשל נמנית עם הקבוצה הראשונה, וגם עם קבוצה נוספת: שני שלישים מהעובדים המבוגרים יותר מדווחים שהם חשים סיפוק כשהם מבצעים את עבודתם היטב.

כיום, קינג בת ה–69 עובדת פעמיים בשבוע בהדרכת עובדי סיעוד במשמרת לילה — משבע בערב עד שתיים לפנות בוקר. היא מרגישה שזקוקים לה, ובה בעת אינה מוצפת בעבודה כבעבר. "זה מושלם", היא אומרת. "זה מחזק את האגו שלי שאנשים מעריכים את מה שאני עושה. ואני נהנית יותר משעות הבטלה — עכשיו כשאני לא מובטלת כל הזמן".


« חזור