איך זה לעבוד תחת מישהו שצעיר ממך בשנים רבות / סיון קלינגבייל, דה מרקר 24.02.2

תאריך:25.3.18

"בפעם הראשונה בחיי אני מרגיש שיש כבוד לשיער לבן", אומר ערן הס, סמנכ"ל המכירות בחברת ההיי־טק גליספה. להס קריירה עשירה בהיי־טק: הוא עבד בקומברס, AGT International, סטארט־אפים שונים - תמיד בתפקידי מכירות בכירים. לפני כמה שנים החליט לא להיות יותר שכיר ופתח חברה משלו למכירת טכנולוגיה ישראלית במזרח הרחוק. אבל אז הוא מצא את עצמו שוב כשכיר. "לא חיפשתי עבודה הרבה זמן, ובסוף מצאתי עבודה כאשר לא רציתי ללכת לעבוד", אומר הס.
בנאדי, 31, ממש לא מתרגש מהעובדה שהוא מנהל מבוגרים ממנו. "אדם כמו ערן יכול להביא לנו מבחינת ניסיון ותהליכי עבודה המון דברים שלא אוכל לקבל מעובדים אחרים", הוא אומר. לדבריו, בגליספה, המתמחה ביצירת אפליקציות, יש תפקידים שבהם נכון יותר להעסיק עובדים מבוגרים. "החטיבה של ערן עובדת עם חברות הטלפוניה הכי גדולות בעולם — מדובר בתהליכים שלוקחים בין שנה לשנתיים. אנשי המכירות של דור ה–Z (ילידי שנות ה–2000) לא יכולים להכיל תהליך כזה. בניגוד אליהם, הרבה אנשים מבוגרים ייהנו מתהליכים ארוכים ומאתגרים, ומשתעממים מתהליך מכירה קצר. אנחנו מתאימים את העובד לתפקיד לפי לקוח הקצה ואופי הפעילות. אנחנו מאוד מודעים למגוון ורואים בו נכס שלנו".
גם כאשר מקשים עליו בשאלות, בנאדי מסרב להתרגש מפער הגילים. "בקריירה שלי יצא לי להיות הצעיר שבחדר, בכל תפקיד שעשיתי בשנים האחרונות, בטח בשדרת ההנהלה. הגעתי למצב שהגיל לא מעניין אותי", הוא אומר. עם זאת, מדבריו עולה שכדי לעשות זאת המנהל חייב להפנים שלא תמיד הוא האיש המנוסה בחדר או בעל הידע הרב ביותר. "אני יכול לומר שהמורכבות בתפקיד שלי היא שכמעט בכל תחום יש מי שיותר טוב ממני, והשאלה היא איך מנהלים מערכה כאשר כל ראשי החטיבות מנוסים ומבוגרים ממני. לטעמי זה יתרון גדול. אנחנו עובדים במתודולוגיה מאוד שטוחה, לא מתעסקים בביורוקרטיות. אישית אני שואף להיות הכי טיפש בחדר. יש לי אובססיה לצוות של אנשים שיודעים מה הם עושים ובאים לעבוד עם סכין בין השיניים".

"הגעתי הנה בזכות המלצות, לא בזכות קורות חיים", אומר הס. "ברגע שנפגשים כבר אין פערים. לא מסתכלים על קורות החיים, אלא על האדם. אבל אני יכול להבין איך מסתכלים על מישהו שעשה קריירה של 20–30 שנה ואומרים 'הוא לא יזחל בבוץ כדי להביא לנו עוד מכירה. הוא כבר מפונק'". בנאדי דווקא לא מוכן לחתום על התפישה הזאת. "זה נכון שאומרים את זה, זה גם נכון באופן חלקי. בחור צעיר ללא משפחה יתאבד יותר, אבל לפעמים זה פול גז בניוטרל. לפעמים דווקא לנשום ולקחת זמן על המכירה מאפשר לעשות עבודה טובה יותר", הוא אומר. לדבריו, זה בעיקר עניין של ניהול ציפיות. "לא אדרוש מאדם מבוגר יותר מה שאני דורש מאנשים שנמצאים במקום אחר בחיים, אבל אני כאדם גם לא מתעסק במי הגיע למשרד ומתי הוא הלך. אנשים מבוגרים באים למשרד מוקדם יותר, אבל לא זמינים לתוך הלילה. צעירים אוהבים לעבוד לתוך הלילה. יש פה מיילים שנשלחים ב–2:00 בלילה. יש לנו בדיחה: מתי אתה יודע שהתבגרת? כשנראה לך שמיילים שהגיעו ב–23:00 נשלחו מאוחר".

 השכר הגבוה פועל לרעת המבוגרים
לנ', שעובד בהיי־טק זה 20 שנה, לקח זמן לעזוב את מקום העבודה האחרון שלו, וכשניסה לעשות זאת - הוא גילה שזה לא כל כך פשוט. "הייתי בעשרה ראיונות, ובקושי עברתי את השלב הראשון", הוא מספר. "רוב הראיונות הראשונים היו טכניים, וזה היה לי קשה מאוד. לא יודע אם זה הגיל או מפני שלא הייתי שלם לעזוב את מקום העבודה. כאשר הבשלתי דווקא עברתי ביתר קלות. הרגשתי שהגיל הוא מחסום, אבל לא רק. הרגשתי שככל שהמקום צעיר, דינמי וקרוב יותר לסטארט־אפ, מחפשים אנשים שיתאבדו על התפקיד, שיהיו מוכנים לעבוד ימים, לילות, חופשים וחגים.
"חוץ מזה שיש את עניין השכר: צעיר עם שנתיים־שלוש ניסיון הרבה יותר זול ממני, זה יכול להיות הפרש של 60% בשכר. אף פעם לא אמרו לי זאת בצורה מפורשת כי אסור להם, אבל דיברתי עם אנשים ועם חברים שלי ואני יודע שזה מה שעובר לאנשים בראש. גם הניסיון הרב שלי לפעמים מעורר רתיעה. בשנה האחרונה החברה התרחבה וקלטנו אנשים רבים ומנוסים. אנשים עובדים שלוש שנים ופתאום מגיע מישהו חיצוני שעבד בחברה אחרת 20 שנה - אז פתאום הוא יגיד לנו איך לעבוד?"
הס אומר שייתכן שלפני 20 שנה הוא לא היה שוכר את עצמו לעבודה, ואת הקרדיט על שילובו מחדש כשכיר הוא נותן דווקא למנהליו. "צריך מנהל שיודע להתמודד עם דעות, להקשיב ולא להיבהל", הוא אומר. את השאלות לגבי פער הגילים בינו לבין יתר העובדים הוא מבטל. "ברוב פעמים זה מפרה. המנהלים והעובדים פתוחים מאוד, משתפים מאוד, עוזרים מאוד. האווירה פה כיפית הרבה יותר מבחברות 'המסורתיות' שבהן עבדתי. זה קשור גם לאופי של החברה, ופה יש ניהול לא היררכי, הרבה התעניינות ושיתוף פעולה בין מחלקות. יש פה מתלמדת בגילו של הבן הגדול שלי, 22. דווקא במקום הזה אני מרגיש שאומרים 'אני רוצה להקשיב לו'. אני מקבל הרבה שאלות. אחד העובדים פה עשה משהו שאני סירבתי לעשות כל החיים: הוא הזמין אותנו לאמצע שיחת מכירה שלו וביקש פידבק. זה לא טרוויאלי. אנשים לא אוהבים לקבל פידבק, וכאשר עבדתי בחברות אחרות, סירבתי לאנשים שהציעו 'לבדוק אותי'".
שלף אופטימית לגבי העתיד, וטוענת שהתרופה לגילנות שממנה סובלת תעשיית ההיי־טק בישראל היא המציאות. "כבר כיום אנו עדים לשינוי במגמה של העסקת עובדים מבוגרים, וישראל נמצאת בתחילת תהליך של העסקת מבוגרים. הדבר בולט בעיקר בהיי־טק, שסובל ממחסור בכוח אדם והוא אחד מהתעשיות עם הייצוג הנמוך ביותר של עובדים מבוגרים. ברבעון השלישי של 2017 20% מהגיוסים של אנשי פיתוח תוכנה היו של אנשים בני 40 ומעלה, לעומת 10% בתחילת 2018. המחסור הגדול במועמדים בתחום התוכנה וההנדסה מוביל חברות טכנולוגיה להעסיק עובדים שעד כה נמנעו מלהעסיקם. מצוקת כוח האדם והמודעות ההולכת וגוברת לחשיבות הגיוון התעסוקתי להעסקת יותר עובדים מבוגרים".

הס ולסרי מסכימים שהמפתח לשילוב רב־גילי מוצלח הוא צמא לידע ונכונות ללמוד. "כיום יש עולמות שלמים שאני לא מכיר, שהידע שלי לא רלוונטי בהם ואין לי מה להוסיף", אומר הס. "יש חשש גדול של אנשים מהיכולת של 'ותיקים' לעשות אדפטציה לעולם חדש יותר, אבל זה עניין של למידה. יש מקומות שבהם באמת עדיף לקחת ילד בן 25 עם הבנה מוחלטת בעולם שבו עוסקים, אבל יש מספיק מקומות שבהם למבוגרים יש מה לתרום".
"כשאתה עובד עם אנשים חכמים, הגיל הוא לא פונקציה", אומר לסרי. "זה צריך לבוא מבפנים. אתה צריך להיות רעב לאתגרים, רעב למשהו חדש. ואם אתה כבר בן 50 ואתה לא רעב למה שאתה עושה — אתה צריך למצוא משהו חדש".

אתה מסוגל להבין את הפחד של אנשים בני 50 לזוז?
לסרי: "אני יכול להבין, אבל לא להזדהות. זזתי הרבה פעמים. אולי בהתחלה פחדתי מהדברים האלה, אבל הבנתי שתזוזה היא המצב הקבוע שלי. אתה חייב להמשיך להתחדש כל הזמן. אפשר לעשות זאת בתוך החברה, אבל אם אין דרך אחרת — אז צריך לצאת החוצה".

 

 

 


« חזור