שנת שירות בגיל 70: "לתת לבני נוער זה הדבר האמיתי" / מתן צורי ynet 27.12.17

תאריך:14.2.18

קבוצת גמלאים מהצפון, קיבוצניקים ומושבניקים, עזבו את החיים הטובים ויצאו לשנת שירות בניצנה שבדרום. הם ישנים על מיטת קפיצים מברזל, עובדים 12 שעות ביממה, יוצאים לחופשה רק פעם בשבועיים, אבל מאושרים מכל רגע: "ההתנדבות והנתינה ממלאות אותנו"
יש מי שבתקופת הפנסיה מעדיפים לטייל בחו"ל או פשוט לשבת בבית, לנוח. אבל קבוצת גמלאים מהצפון החליטה על מסלול שונה לגמרי. הילדים והנכדים חושבים שהם "השתגעו", אבל הם מרוצים מכל רגע.

לאחרונה פתחה התנועה הקיבוצית הרשמה לפרויקט גש"ש (גמלאי שנת שירות). אף ששנת שירות היא מסלול שמיועד לבני נוער על סף גיוס שהחליטו לתרום לחברה מזמנם בדרכים שונות, ההיענות הייתה מהירה.

הקבוצה הראשונה המונה שמונה גמלאים כבר עושה שנת שירות בכפר הנוער ניצנה שליד גבול מצרים: קיבוצניקים ומושבניקים, כולם כבר סבים וסבתות. בין חברי הקבוצה: אורי ואילנה שחר מקיבוץ יראון שבגליל העליון, בני 72, הדס אמית (64) מקיבוץ כברי שבצפון וניצה ודב אלון בני 64 מהיישוב תמרת שבצפון.

ניצנה הוא כפר נוער חינוכי העוסק בנושאי מדבר וסביבה ומחנך לאהבת הטבע, הארץ והאדם. יש בו גם אולפן ללימוד עברית. סדר היום של ה"שירותניקים
הוותיקים" ארוך ומפרך: משש בבוקר ועד שש בערב. אבל איש מהם לא מתלונן. מרביתם עוסקים בהדרכה או בהוראה, כל אחד בתחומו.

אורי ואילנה עדיין מנסים להתרגל למיטת הקפיצים הצרה מברזל, הדס הביאה מזרן מהבית כדי להתגבר על המעבר ל"מיטת הסדום" הזאת. הם גרים בחדרים נפרדים באותו מבנה, ממש כמו בקומונה. ביום עובדים, בערב מבלים יחד. בדרך כלל יוצאים הביתה רק כל שבת שנייה.

מה דוחף אנשים בגילם לעזוב את הבית ולצאת אל המדבר הרחוק? "הבנתי שלא מתאים לי יותר לקום בכל בוקר, לשתות קפה, לעבוד קצת בגינה ולסגור את היום. חיפשתי משהו משמעותי יותר", סיפר אורי. "אמרו לי, 'סע לטוסקנה, תטייל בעולם, תעשה חיים. תנוח'. במקום זה קניתי מכונית במיוחד לנסיעות לניצנה. כל עוד אנחנו בריאים ויכולים לתת מעצמנו לבני הנוער, זה הדבר האמיתי מבחינתי". הוא עוסק בעבודות בפארק הסולארי בניצנה. אשתו אילנה נותנת שיעורים פרטיים.

ניצה מתמרת סוגרת מעגל: "הבת שלי עשתה כאן שנת שירות לפני שנים רבות, החלטתי ללכת בדרכה. כשסיפרתי לילדים שאני עוזבת את הבית לשנה ויוצאת לשנת שירות הם חשבו שאני צוחקת. הם עדיין לא יצאו מההלם. יש כאן אווירה נעימה של נתינה ושל חיבור בין בני אדם. זה ממלא אותנו. כל חיינו עסקנו בחינוך והתנדבות וכעת אנחנו ממשיכים הלאה, כל עוד כוחנו במותנינו".

בעלה של הדס נשאר בקיבוץ משום שהוא מחנך ויש לו מחויבות לתלמידיו. עם זאת הוא מרבה לבקר אותה ואף גאה בהחלטתה. בקרוב צפויים כל ילדיהם ונכדיהם להגיע לביקור באחת השבתות. הם, מבחינתם, היו עושים אפילו שנת שירות נוספת.

אסיף איזק, ראש אגף הצעירים והמעורבות בחברה בתנועה הקיבוצית: "אנו גאים במתנדבים שבחרו ללכת לפרויקט הבלתי שגרתי הזה. בעזרת ניסיונם ויכולותיהם הם יוצרים עבור החניכים חוויות יוצאות דופן".

 

 


« חזור