הגיע הזמן לנתק את הקשר בין גיל הפרישה לקבלת הזכויות הפנסיוניות /נעמי לנדאו, דה מרקר 7.3.16

תאריך:30.5.16

 האם אדם שעובד עד ערב פרישתו חדל להיות אפקטיבי בבוקר שלמחרת, האם אזל כוחו, האם ידיעותיו המקצועיות נמחקות כהרף עין, האם ניסיונו הרב בטל ומבוטל?

החובה לפרוש במועד קבוע ואחיד היא טעות, במיוחד לאור העלייה בתוחלת ואיכות החיים

העלאת גיל הפרישה לנשים עלתה באחרונה שוב על סדר היום הציבורי. במשרד האוצר מתכוונים לנצל את הוועדה שתקום על פי חוק לבחינת ההעלאה של גיל הפרישה לנשים, כדי לטפל במקביל גם בגברים. התוכנית היא לנתק סופית את המנגנון שקובע את גיל הפרישה מהזירה הפוליטית, ולהצמידו לתוחלת החיים – כך שיעלה אוטומטית ככל שאנחנו חיים יותר בממוצע.

השאלה שעלינו לשאול היא מדוע אנחנו בכלל נדרשים לקבוע מועד לגיל הפרישה – האם אדם שעובד עד ערב פרישתו חדל להיות אפקטיבי בבוקר שלמחרת, האם אזל כוחו, האם ידיעותיו המקצועיות נמחקות כהרף עין, האם ניסיונו הרב בטל ומבוטל? אלו השאלות שעלינו לשאול את עצמנו בבואנו לבחון את סוגיית הפרישה לגמלאות – על אחת כמה וכמה כאשר תוחלת החיים עולה, ובד בבד גם מצבם הפיזי של העובדים, שעל פי גילם הביולוגי אמורים לפרוש לגמלאות.

קביעת מועד פרישה על פי גיל ביולוגי כזה או אחר יוצרת מצב שמצד אחד ימנע מעובדים שמרגישים כי אינם מסוגלים לעבוד עוד לפרוש במועד הרצוי להם ולממש את זכויותיהם הפנסיוניות, שהם עמלו לצבור במשך שנים רבות – ומצד שני יערים קשיים על עובדים המעוניינים להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה, שמעסיקיהם מעדיפים להחליפם בכוח עבודה צעיר וזול יותר. יתרה מכך, סביר להניח שנזכה לראות לא מעט מעסיקים המנסים למצוא אמתלות כאלה ואחרות כדי שהעובד יפרוש מעבודתו בטרם הגיעו לגיל הפרישה המיועד – כשהם חשים שהעובד מיצה את יכולתו ועדיף היה לו היה פורש לגמלאות, בעוד הסיבה היחידה שהוא עדיין ממשיך בעבודתו היא "זחילתו" לגיל הפרישה.

כך, למשל, אחות שכוחה במותניה, ניסיונה רב והיא אוהבת את עבודתה, תיאלץ לפרוש עת הגיעה לגיל מסוים, שנקבע בהתאם לנוסחה ומדדים מתמטיים, שאין ביניהם לאחות ועבודתה דבר וחצי דבר. כל זאת כשבמדינתנו קיים מחסור באחיות ויציאתה לגמלאות של אחות שכזאת היא הפסד של ממש.

בצד השני של המטבע נמצאת אחות שעבדה שנים רבות, במשרות לילה ויום, במתח ובלחץ רב – ורוצה לפרוש לגמלאות כדי לנוח ולבלות זמן עם משפחתה. היא לא תוכל לעשות זאת מכיוון שלא הגיעה לגיל הפרישה המיוחל.

לכן, יש להוריד מעל סדר היום את הסוגיה של קביעת גיל הפרישה. החובה לפרוש במועד קבוע ואחיד היא טעות, במיוחד לאור העלייה בתוחלת ואיכות החיים. יש להשאיר את גיל הפרישה פתוח – כך שהעובד הוא זה שיבחר את מועד פרישתו, בהתאם להרגשתו הפיזית, לתרומתו המקצועית ולפי תחושת המיצוי האינדיבידואלית.

הפתרון המתאים בכל הקשור לגיל הפרישה הוא לקבוע מועד שבו יוכל העובד לנצל את זכויותיו הפנסיוניות – אבל לא יהיה מחויב לפרוש מעבודתו. יש לנתק את הקשר בין הזכות לקבלת זכויות פנסיוניות לגיל הפרישה. יש לאפשר קבלת זכויות פנסיוניות בגיל אחד, בעוד הפרישה בפועל תהיה בגיל אחר.

גם המעסיקים ייצאו נשכרים מפתרון כזה. אם הם יחושו שהעובד נשאר בעבודתו אף שאינו תורם, מסיבה כזאת או אחרת, רק משום שאין הגבלה לגיל הפרישה, הם יוכלו לפטרו בלי שהדבר ירבוץ על מצפונם – כי הם יודעים שהוא יקבל תשלום חודשי מקרן הפנסיה.

הכותבת היא עורכת דין מומחית לדיני עבודה. ראשת משרד נעמי לנדאו ושות', ויו"ר האגודה לחקר יחסי העבודה


« חזור